משנה תורה, מצוות לא תעשה ט״ו

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

15 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מדרוש לע"ז ויקרא האנשים לעבדה ויזרזם על זה ואף על פי שזה הדורש לא יעשה פעולה מהפעולות זולת הדרישה אליה, וזה נקרא אם היה דורש אליה אל העם מדיח, והוא אמרו יתעלה יצאו אנשים בני בליעל. ואם דרש אחד מן האנשים נקרא מסית, והוא אמרו יתעלה כי יסיתך אחיך בן אמך. ודברינו במצוה זו אמנם הוא במדיח, ואזהרה שבאה בזה הוא אמרו יתברך ולא ישמע על פיך אזהרה למסית, מסית בהדיא כתיב ביה וכל ישראל ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעשות אלא אזהרה למדיח. וכן אמרו במכילתא לא ישמע על פיך אזהרה למדיח, והעובר על לאו זה חייב סקילה. ולשון סנהדרין דף ס"ז מדיחי עיר הנדחת בסקילה. וכבר התבארו דיני מצוה זו בעשירי מסנהדרין. ראה אנכי, שם:

15 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא להדיח בני ישראל אחר ע"ז שנ' ולא ישמע על פיך:

1 שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר "לא יישמע על פיך" שמות כג,יג; זו אזהרה למדיח.

15 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא להדיח רבי' דכתיב לא ישמע על פיך. שמות כ״ג:י״ג ובכלל לאו זה שלא ידור בשם עכו"ם ולא יקיים בשם עכו"ם

15 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהַדִּיחַ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁלֹּא יִקְרָא אָדָם בְּנֵי אָדָם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וִיזָרֵז אוֹתָם עַל כָּךְ, וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַקּוֹרֵא לֹא יַעַבְדֶנָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה לָהּ פְּעֻלָּה מִן הַפְּעֻלּוֹת רַק הַקְּרִיאָה לְבַד, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מַדִּיחַ. וְכֵן אָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין סג ב לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ אַזְהָרָה לְמַדִּיחַ, וְכֵן אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ. דִּינֶיהָ בְּפֶרֶק עֲשִׂירִי מִסַּנְהֶדְרִין. וּמִי שֶׁלֹּא הִדִּיחַ בְּעִנְיָן זֶה אֶלָּא אָדָם אֶחָד, אֵינוֹ נִקְרָא מַדִּיחַ אֶלָּא מֵסִית, וּבְסֵדֶר רְאֵה אָנֹכִי נִכְתֹּב אַזְהָרַת מֵסִית בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. אֲבָל כְּשֶׁמַּדִּיחַ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אוֹ יוֹתֵר נִקְרָא מַדִּיחַ. וְזֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כָּל הַרְחָקוֹת אֵלּוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְגֹדֶל הָעֹנֶשׁ בָּהּ עַד שֶׁנִּכְפְּלָה בְּאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה, וְשֶׁתְּכַנֶּה הַתּוֹרָה לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא קַנָּא עַל עוֹבְדֶיהָ, אַל יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ שֶׁקִּנְאַת הָאֵל וְהַרְחָקוֹת אֵלּוּ נִכְתְּבוּ זוּלָתִי מִצַּד הָעוֹבְדִים, כִּי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ בֵּין שֶׁיַּעַבְדוּ אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם אוֹ יַעַבְדוּ מַלְאָךְ אוֹ גַּלְגַּל אוֹ כּוֹכָב אוֹ אֶחָד מִכָּל בְּרוּאָיו אֵין שׁוּם צַד תּוֹסֶפֶת וְגֵרוּעַ נוֹפֵל בָּזֶה בִּכְבוֹדוֹ בָּרוּךְ הוּא, כִּי תַּכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא נוֹסָף וְלֹא נִגְרָע בִּשְׁבִיל דָּבָר, אַף כִּי בְּמַעֲשָׂיו אֲנַחְנוּ פְּעֻלּוֹתָיו אַנְשֵׁי הַגּוּפוֹת. אַךְ תֵּדַע בֶּאֱמֶת כִּי כָּל עִנְיָנִים אֵלֶּה נֶאֱמָרִים עַל צַד הַמְּקַבְּלִים, יֹאמַר כִּי בְּעֵת שֶׁהָאָדָם מוֹצִיא עַצְמוֹ לְגַמְרֵי וּמִתְפַּשֵּׁט מֵאֱמוּנַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וּמוֹלִיךְ גּוּפוֹ וּמַתְפִּיס מַחְשְׁבוֹתָיו אַחֲרֵי הַהֶבֶל, לֹא יִהְיֶה רָאוּי כְּלָל לְהַנִּיחַ בּוֹ שׁוּם בְּרָכָה וְשׁוּם טוֹבָה, אֲבָל יִהְיֶה רָאוּי לְהַנִּיחַ עָלָיו כָּל מָה שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַבְּרָכָה, וְהוּא הַקְּלָלָה וְהַמְּאֵרָה וְהֶחֳלָאִים וְכָל רָעוֹת, כִּי הוּא נִתְרַחֵק תַּכְלִית הָרִחוּק מִכָּל גְּבוּלֵי הַטּוֹב, וְעַל כֵּן לֹא תַּשִּׂיגֵהוּ כִּי אִם רַע מִכָּל צְדָדָיו. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַמָּשָׁל יֵאָמֵר עָלָיו כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא אֲדוֹן הַטּוֹבָה נַעֲשָׂה לוֹ לְאוֹיֵב וְעָצַר מִמֶּנּוּ כָּל הַטּוֹבוֹת, וּכְאִלּוּ הוּא מְקַנֵּא בּוֹ בְּהַנִּיחוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְעוֹבֵד אֶת אֲחֵרִים. וְאוּלָם הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לֹא יְחַיֵּב לְכָל נִבְרָא וְלֹא יְקַנֵּא בְּבֶן אָדָם כִּי בְּיָדוֹ לְהַחֲזִירָם כֻּלָּם עִם כָּל שְׁאָר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ בְּהַנָּחַת חֶפְצוֹ בְּבִטּוּל כַּאֲשֶׁר בְּרָאָם בְּהַנָּחַת חֶפְצוֹ בִּבְרִיאָה, אֲבָל יְכַנֶּה שְׁמוֹ בָּרוּךְ הוּא בְּקַנָּא עַל דֶּרֶךְ מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם לְפִי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם שִׂנְאָה גְּדוֹלָה כְּמִי שֶׁמְּקַנֵּא בְּאִישׁ עַל שׁוּם דָּבָר אוֹ מְקַנֵּא בְּאִשְׁתּוֹ בִּזְנוּתָהּ עִם אֲחֵרִים. וְעַל כֵּן נִכְתְּבוּ בַּתּוֹרָה דִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ אֶצְלוֹ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְאֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ פ"ד מהל' ע"א. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת. אֲבָל דִּין הָעוֹבֵר עָלֶיהָ בֵּין אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהֵם בִּסְקִילָה, אֵינָן אֶלָּא בְּמָקוֹם הָרָאוּי לַמִּשְׁפָּט שֶׁהִיא הָאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת.